החלטה בתיק בע"ח 13621-01-12

לפני בקשה מטעם הנאשם להורות למאשימה להעביר לעיונו את תיקי החקירה אשר נוהלו נגדו ו/או כנגד בן משפחה אחר, בשל תלונות אשתו.  אציין כי בתחילה ביקש הסנגור את רשימת כל התלונות שהגישה המתלוננת, אך בהמשך צמצם בקשתו לתלונות העוסקות בבני המשפחה וביקש,לא רק את הרשימה, אלא את התיקים גופם.

ביום 15.2.12 קיימתי דיון בבקשה ולאחריה קבעתי כי בשים לב לקו הגנתו של הנאשם "חומרים אלו יכולים בהחלט להיחשב כחומר חקירה שהנאשם זכאי לקבל לעיונו לצורך ניהול הגנתו" . יחד עם זאת לאחר שעיינתי ברשימת התלונות שהציגה בפני המאשימה הגעתי למסקנה כי טרם החלטה סופית עלי לעיין בתיקים עצמם.

בעקבות החלטתי העמידה לעיוני המאשימה  שלושה תיקים. שניים מהם תיקי חקירה אשר נסגרו והשני תיק בו הוגש כתב אישום נגד הנאשם אך הוא בוטל.   עיינתי בתיקים ולהלן החלטתי.

כידוע, המונח חומר חקירה , כאמור בסעיף 74 לחסד"פ, אינו ניתן להגדרה ממצה אך הפסיקה קבע כי הוא כולל "כל חומר שקשור באופן ישיר או עקיף לאישום ונוגע ליריעה הנפרשת במהלך האישום הפלילי ... מבחן העל לסיווג "חומר חקירה" הוא מידת הרלוונטיות שלו" (בש"פ 10283/09 אליר לדר נ' מ"י (פורסם במאגרים המשפטיים)) . עוד נקבע בפסיקה כי "אין לפרש את המונח "חומר חקירה" פירוש דווקני ומצמצם, המוגבל לחומר הראיות הנוגע אך ורק במישרין לעבירה המיוחסת לנאשם. הנטייה היא למתן פירוש מרחיב. די גם בנגיעה עקיפה. לשון אחרת; "חומר חקירה" הוא גם ראיות השייכות באופן הגיוני "לפריפריה של האישום", אשר להן עשויה להיות רלוונטיות לאישום או לניהול ההגנה." (בש"פ 10283/09 הנ"ל) .

בבסיסה של חובת המאשימה להעביר לעיונו של הנאשם את כל חומר החקירה,  עומדת זכותו להליך הוגן. מכאן, שההחלטה אם חומר מסוים יסווג כחומר חקירה שיש להעבירו להגנה, אם לאו, קשורה בטבורה לחשיבות החומר לצורך ניהול הגנתו של  הנאשם. מובן כי לצורך הכרעה בשאלה זו על בית המשפט לנקוט מבחן מקל, היינו שאין צורך שיהיה בחומר שבמחלוקת "פוטנציאל זיכוי", אלא די שיש בו רלוונטיות להליך, באופן שסנגור סביר יוכל לעשות בו שימוש לטובת הנאשם. יחד עם זאת מובן כי אם מדובר בחומר שאין בינו לבין ההליך כל קשר וכי לא נראית כל אפשרות שיש בו לסייע להגנה, ככלל לא יסווג חומר זה כחומר חקירה.

בנדון, מבקש הנאשם לעיין בתיקים סגורים אשר עוסקים בתלונות קודמות שהגישה המתלוננת נגדו ואשר נסגרו. לשיטתו, התלונה נשוא כתב האישום הנה עלילה ועל כן רוצה הוא להציג בפני בית המשפט את תלונותיה הקודמות של המתלוננת כדי לסייע בידו להראות כי אף תלונה זו הנה עלילה.

המאשימה טוענת כי אין לראות רלוונטיות בקיומן של תלונות קודמות שכן "בידי המאשימה ראיות טובות". טיעון זה בוודאי לאו טיעון הוא, שהרי אם כך, לא יזכה נאשם לעולם לקבל חומר חקירה שאינו מצוי בתיק החקירה, שכן תמיד תוכל המאשימה לטעון שבידיה ראיות טובות ואין צורך בראיות נוספות. יתרה מזו. דווקא את אותן "ראיות טובות" שבידי המאשימה מבקש הנאשם לסתור באמצעות החומר המבוקש וברי  שאין למנוע זאת ממנו בשל טיעון לפיו הראיות טובות ודי בהן.

דיון

תלונות קודמות של מתלונן, אשר לא הבשילו לכדי כתב אישום כנגד הנילון,  אכן יכולות להיחשב, בנסיבות מסוימות, כרלוונטיות לניהול הגנתו של נאשם (ראה בש"פ 3099/09 אברהמי נ' מ"י (פורסם במאגרים המשפטיים)).

קיימות מספר אפשרויות בגינן לא הבשילה תלונה לכדי כתב אישום. בכל אחת מאפשרויות אלו הנחת המוצא בדבר רלוונטיות החומר הנה שונה. בקצה "סקלת הרלוונטיות" ניתן למקם תלונה שנמצאה שקרית על ידי רשויות החקירה, לא כל שכן  אם קיימת בה הודאה של המתלונן אודות בדייתה.  חומר זה בהחלט רלוונטי להגנתו של נאשם, שהרי הדבר דומה להרשעה בעבירה של עדות שקר או מסירת ידיעה כוזבת, ראיה שהנה חומר חקירה רלוונטי לכל הדעות  (ראה בש"פ 5881/06 בניזרי נ' מ"י).

על סקלה זו מצויים גם תיקים אשר נגנזו בשל נסיבות שונות ומגוונות המחייבות בחינה פרטנית לצורך קביעת חשיבותם להגנת הנאשם. אין די בכך שתלונה לא הובילה לאישום, על מנת להביא אפריורי למסקנה שיש בכך להוות אינדיקציה לפגם במהימנות המתלונן. יתכן והתלונה נגנזה בשל חוסר ראיות, בנסיבות שאין בין תמונת הראיות ובין מהימנות המתלונן ולא כלום. יתכן אף שנגנזה בשל היעדר עניין לציבור הגם שקיימות ראיות לביסוס התלונה ויתכן שבחינת הנסיבות תוביל למסקנה שגניזת התלונה יכולה ללמד דבר על מהימנות המתלונן, הגם שאין בהכרח לומר שבדה התלונה.  במקרה האחרון יטה בית המשפט לראות החומר כחומר חקירה, אך בשני המקרים האחרים, דומה שהמסקנה המתבקשת היא שאין מדובר בחומר חקירה, ככל שהחומר מתבקש רק לעניין מהימנות המתלונן ולא בשל נימוק אחר.

עוד אציין כי ייתכן שתלונה אחת שלא הובילה לכלל אישום, לא תחשב כחומר חקירה, בשל היעדר תרומה כלשהי של החומר הגלום בה להגנת הנאשם, אולם ריבוי תלונות שלא הובילו לכלל אישום, בהחלט יכול ויביא למסקנה שבמקרה זה "כמות הופכת איכות"  עד כדי שמדובר במתלונן סדרתי, נתון אשר ראוי להביא בפני הערכאה המבררת (במגבלות עליהן ידובר להלן).  מנגד, יתכן גם שאף מספר מצומצם של תלונות שלא הובילו לאישום, ימצא רלוונטי, למשל בשל קרבת הנושא לאישום הנוכחי, החורגת משאלת המהימנות הכללית. הכל עניין של שכל ישר ובחינת הרלוונטיות לנושא שבמחלוקת. ראה עניין אברהמי הנ"ל:

"ייתכן, אמנם, שיימצא בתיקים חומר שכל יכולתו לסייע תתמצה בערעור אמינותו של המתלונן על-דרך חיזוק הטענה כי הוא "מתלונן סדרתי", אולם ייתכן כי בתיקים אלו נמצא גם חומר קרוב יותר לפרשת האישום, הנוגע לסכסוך המשפחתי העומד, לפי טענת העורר, ברקע הדברים."

ראוי גם להזכיר כי למעשה יכולת השימוש של נאשם  בתיקים אחרים, לצורך הוכחות מהימנות המתלונן הנה מוגבלת וזאת בשל הכלל בדבר סופיות תשובות העד בנושאים צדדים, על פיו       "ניתן, אמנם, לשאול את המתלונן שאלות ביחס לאירוע כזה, אולם תשובותיו בנושא הינן סופיות ולא ניתן לסתרן על-ידי ראיות אחרות. מכאן עולה כי התועלת שיכולה לצמוח להגנה מעיון בתיקי החקירה מצטמצמת לכאורה לסיוע בניסוח השאלות שיוצגו למתלונן בעניין בו עסקו אותם תיקים. עובדה זו מהווה שיקול להחלשת ההשקפה הרואה בחומר הנדון כבא בגדרי "חומר חקירה". "  (בש"פ אברהמי הנ"ל)

עם זאת, אין בכך להוות שיקול למניעת העברת החומר לידי ההגנה שכן, "החומר הראייתי עשוי לאצור בקרבו מידע רלבנטי בעל ערך להגנת הנאשם, וזאת אף בלא שייעשה בו שימוש ישיר שכזה. לא פעם יבוא בגדרי "חומר חקירה" גם חומר ששימושו היחיד נוגע למהימנות המתלונן, וזאת אף כאשר לא ניתן להשתמש בחומר כראיה לסתירת עדותו של המתלונן ... כלל סופיות התשובות איננו, איפוא, שיקול בלעדי, אלא אחד הגורמים שצריך לבוא במניין השיקולים לזיהוי חומר חקירה, וזאת במידה הראויה לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו"  (בש"פ אברהמי הנ"ל)

בנוסף, יש לתת את הדעת לפגיעה אפשרית בפרטיות הנפשות הפועלות בתיקים בהם מתבקש העיון ולאזן כנדרש (ראה בג"ץ 9264/04 מ"י נ' בית משפט השלום בירושלים (פורמאלי) (פורסם במאגרים המשפטיים)  וכן בש"פ 2043/05 מדינת ישראל נ' גד זאבי (פורסם במאגרים המשפטיים)). נושא זה אינו עולה בענייננו, או למצער אין מדובר בשיקול בעל משקל רב, שכן מדובר במתלוננת ובנאשם עצמו.

ומהכא להתם:

אחד התיקים שהוצגו לפני (ת"פ 13817-03-09 ; פ"א 31309/09 ) הנו תיק בו הוגש כנגד המבקש כתב אישום, אך הוא בוטל לאחר מספר ישיבות. עיינתי בחומר, אך דומני שאני פטור מלהחליט אם יש בו לסייע לנאשם שכן מדובר בחומר שאמור להיות מצוי ברשותו, שהרי הוגש בתיק זה  כתב אישום והנאשם היה זכאי להעתיקו. יחד עם זאת, ככל שאין בידי הנאשם את החומר, אני מורה למאשימה לאפשר לסנגורו לצלמו.

פ"א 2905/06 ; פ"א 32893/09 - מדובר בשני תיקים  בהם הגישה המתלוננת תלונה כנגד הנאשם והם נסגרו, האחד בעילה של חוסר ראיות והשני היעדר עניין לציבור. עיינתי בתיקים אלו ומצאתי כי הגם שיש להם נגיעה אפשרית להגנת הנאשם, הרי שהיא רחוקה יחסית. יחד עם זאת, עפ"י הפרשנות הרחבה שיש ליתן למונח חומר חקירה ומתוך הנחת מוצא " כי אין חקר לתבונת סנגור מוכשר, ואין לנחש כיצד היה יכול לנצל את החומר הנמצא לפניו" (ע"פ 35/50 מלכה נ' היועץ המשפטי, פ"ד ד(1) 429), אני סבור שיש להעביר לעיונו של הסנגור את ההודעות המצויות בתיקים אלו.  שאר החומר המצוי בתיקים אין בו לסייע להגנתו כאן.